תקציב סל הבריאות נשחק בהתמדה ואינו מתעדכן על פי המדדים שהומלצו בוועדות מקצועיות רבות שהוקמו לאורך השנים בישראל. כתוצאה מההוצאה הציבורית הנמוכה, מתארכים זמני ההמתנה לתורים ונוצר מחסור בכוח אדם ומחסור בציוד חיוני, ובעיקר בפריפריה. כך עולה מהדו"ח השנתי של מכון טאוב בנושא חברה וכלכלה - "תמונת מצב המדינה 2023", שהתפרסם השבוע בעריכתו של פרופ' אבי וייס, נשיא המכון, ובו סקירות בתחומים שונים כולל מגמות במאקרו-כלכלה, שוק העבודה, דמוגרפיה, בריאות, רווחה וחינוך.
עוד בעניין דומה
בפרק העוסק בתחום הבריאות, אותו ערך פרופ' נדב דוידוביץ', ראש תחום מדיניות בריאות במכון טאוב, מצביעים מחבריו על האתגרים של מערכת הבריאות הישראלית, על הפערים בתוצאי בריאות ובתשומות של כוח אדם ותקציבים. בחלק המסכם את הפרק הם מתייחסים לעלייה התלולה בצריכת משככי כאבים נרקוטיים (אופיואידים) ובמיוחד את העובדה שבשנת 2020 ישראל הפכה לשיאנית העולם בצריכת אופיואידים במרשם, בעיקר בשל עלייה תלולה בשימוש בפנטניל.
שוק שירותי בריאות פרטי על חשבון מערכת הבריאות הציבורית
שחיקת סל שירותי הבריאות, הרכיב העיקרי בהוצאה הציבורית על בריאות, מאז חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1994, השפיעה על זמינות, נגישות ואיכות של שירותי הבריאות. בתמורה, כותבים מחברי הפרק, התפתח שוק שירותי בריאות פרטי, לעתים על חשבון מערכת הבריאות הציבורית. לתופעה זו יש השפעה על אמון הציבור במערכת הבריאות והיא החמירה את אי-השוויון בשירותי בריאות. "הדבר מעורר חששות כבדים באשר לאיכותה של מערכת הבריאות בעתיד הקרוב", כתבו.
ב-1995 הסתכמה עלות סל שירותי הבריאות בכ-12 מיליארד שקל. ב-2020 היא כבר הגיעה ל-56.7 מיליארד שקל. "אילו עודכן הסל בהתאם למקדמים החלופיים, עלותו היתה מגיעה ל-85-96 מיליארד שקל, בהתאם למדד הטכנולוגי ששימש לעדכון", כתבו המחברים. למעשה, הם מציינים, קיים "פער של 56%-70% בין העלות של סל הבריאות בפועל לעלותו החלופית".
על פי הדו"ח, ההוצאה הציבורית על בריאות לנפש בשנת 2019 עמדה על כ-60% מהממוצע במדינות ה-OECD - המקום ה-26 מתוך 38 מדינות הארגון. הכותבים מציינים כי ההתמודדות עם מגיפת הקורונה בישראל ובכל העולם המחישה את הצורך במערכת בריאות ציבורית איתנה.
כוח אדם רפואי - פערים גדולים בין מרכז לפריפריה
הדו"ח מתייחס לפערי כוח אדם בין מרכז לפריפריה. לדוגמה, מספר הרופאות והרופאים לנפש במחוז תל אביב גבוה פי 2.3 ממספרם במחוז הצפון, שבו השיעור הנמוך ביותר, ומספר האחים והאחיות לנפש במחוז חיפה גבוה פי 2.05 ממספרם במחוז הדרום, שבו השיעור הוא הנמוך ביותר. הם מדגישים כי חוסר השוויון משפיע על הנגישות לשירותי בריאות וחשוב לטפל בו.
מחסור במכשור רפואי מתקדם
החוקרים עוסקים במחסור החמור במכשור רפואי מתקדם ומדגימים זאת: בשנת 2020 עמד מספר מכשירי ה-MRI בישראל על 5.5 מכשירים למיליון נפש לעומת ממוצע של 17.3 מכשירים למיליון נפש במדינות ה-OECD. מצב דומה גם ביחס למכשירי CT - הנתונים מראים 9.9 מכשירי CT למיליון נפש בישראל, לעומת 27.4 מכשירים למיליון נפש במדינות ה-OECD.
בחלק המקודש למספר מיטות אשפוז כותבים המחברים כי ישנם שיעורי תפוסה גבוהים מאוד באשפוז כללי. מספר מיטות האשפוז לטווח ארוך בישראל ירד לאורך העשור האחרון מ-3.97 מיטות לאלף בני 65 ומעלה בשנת 2010, ל-2.9 מיטות ב-2021.
החוקרים מצביעים על התארכות זמני המתנה לרופאים מומחים בתחומים מסוימים וכך למשל, על פי הדו"ח, זמני ההמתנה לרופאי עור ארוכים מאוד ועומדים על יותר מ-30 יום. זמני ההמתנה לשאר הרופאים המומחים נעים בין 15 ל-20 יום בממוצע.
ישראל מהמובילות בעולם בצריכת אופיואידים
אחד החלקים המטרידים ביותר בדו"ח הוא החלק המתייחס לצריכת משככי כאבים נרקוטיים (אופיואידים). עד שנת 2011 היתה צריכת האופיואידים של הישראלים נמוכה יחסית, והם הסתמכו על תחליפי אופיואידים ועל אופיואידים חלשים יותר כגון פרופוקסיפן וקודאין. בשנת 2011 נאסר בישראל השימוש בפרופוקסיפן וב-2015 הוגבל השימוש בקודאין. באותן שנים גדל השימוש באופיואידים החזקים אוקסיקודון ופנטניל, ומ-2014 נרשם גידול חד בשימוש בפנטניל.
החוקרים מציינים כי ישראל מובילה את מדינות ה-OECD בעלייה בצריכת האופיואידים בין השנים 2012 ל-2015. מאז, הם מוסיפים, המצב אך החמיר. הם מוסיפים כי לאחר 2020 החלה בישראל הפחתה הדרגתית בהנפקת מרשמים לפנטניל והם מציעים "לספק למכורים חלופה שתאפשר גמילה בטוחה כדי למנוע מעבר לצריכה של פנטניל לא חוקי, כפי שקרה בארה"ב, שם הדבר הוביל לכ-80 אלף מקרי מוות ממנת יתר בשנת 2021".
סביבה ובריאות - יותר תמותה מזיהום אוויר
דו"ח מרכז טאוב לשנת 2023 מפנה זרקור לתחום סביבה ובריאות. בפרק שעוסק בדירוג גורמי הסיכון לתמותה ממחלות לא-מידבקות הם מדגימים את ההבדל בין ישראל לזה של מדינות ה-OECD: בישראל יש פחות תמותה הקשורה לתזונה, סיכונים תעסוקתיים וצריכת אלכוהול, אך מנגד יש יותר תמותה הקשורה לזיהום אוויר, לשכיחות גבוהה של סוכרת ולהפרעות בתפקוד הכליות.
הם מציינים כי בהשוואה למדינות ה-OECD ומערב אירופה, התמותה בישראל מחשיפה לזיהום אוויר גדולה והיא גורמת גם לאובדן של 2.5% מהתמ"ג. כך גם יתר לחץ דם ורמה גבוהה של סוכר בדם, שניתן לדבריהם להפחיתם בעזרת מגורים בסביבה ירוקה שמעודדת הליכה.
הדו"ח מתייחס בין השאר גם לירידה בשטחים בנויים לנפש בישראל ולאיכות האוויר.
החוקרים מציינים כי ישראל חשופה לחומר חלקיקי החודר לדרכי הנשימה יותר מרוב המדינות המפותחות וכותבים כי בלי התערבות רפואית מוקדמת או טכנולוגיות רפואיות חדשות שיגבילו או יהפכו את השפעות החשיפה לחומר חלקיקי נשים, התמותה בטרם עת ממחלות שקשורות אליה עשויה לעבור בקרוב את הממוצע במדינות ה-OECD.
החלק המסכם את הפרק מוקדש לשינוי האקלים, תחת הכותרת "איומי אקלים בישראל: התחממות מאז שנות התשעים". החוקרים מציינים כי בשלושת העשורים האחרונים עלתה הטמפרטורה הממוצעת בישראל בכ-1.5 מעלות צלזיוס.
עוד מוסיפים החוקרים כי בישראל גדול מספר מקרי המוות בטרם עת עקב עומסי חום כבדים יותר מן הממוצע ב-OECD, אבל קטן יותר בהשוואה למדינות אחרות עם אקלים דומה ומערכות בריאות מתקדמות. הם מזכירים כי האוכלוסיות הפגיעות ביותר לחשיפה לחום קיצוני הם מבוגרים, תינוקות וחולים במחלות כרוניות וכי העקה הפיזיולוגית יכולה לגרום למכת חום ולמוות. "נתונים מצביעים על כך שגלי חום קשורים לסיכון עודף של 11.7% בתמותה עקב מחלות לב ולעלייה של 0.8% בתחלואה. מעבר לכך, לגלי החום יש השפעה ניכרת על אורחות החיים שלנו, למשל ירידה בפעילות הגופנית, דיכאון, חרדה והתגברות תופעת האלימות".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
